ונגרוב חגג 40 וייסד פסטיבל בתל אביב

מאת: אורה בינור

אתמול הקשבתי לכנר המופלא מקסים ונגרוב בהיכל התרבות. לא רק שהוא כנר ענק (ואגב, בבקורתי הראשונה עליו זמן קצר לאחר עלייתו כנער צעיר לארץ כבר ניבאתי שמדובר בכישרון אדיר עם ניצוץ ענק), לא רק שהצליל שלו נקי וטהור ונוגע – ונגרוב הוא מוסיקלי ורגיש, ומהכינור האיטלקי המשובח שלו יוצאים עשרות גוונים וצבעים של צליל, עדינים ומלאים, רכים ועוצמתיים.

אבל -לא רק זאת אלא – ונגרוב בעיני הוא גם אמן וגם "מענטש". אתמול הוא הזמין עשרות רבות של תושבי עוטף-עזה ואף סיפק להם אוטובוסים כי בעיניו זה מה שהוא, כאמן, יכול ורוצה לתרום, וזה הרבה! זה המון! זה פשוט אנושי ויפה. והכל בצנעה, בנדיבות ובעדינות.

ונגרוב החל בנגינת שתי סונטות לא מושמעות כל כך: זו של אלגר האנגלי וזו של פרוקופייב הרוסי. ליד הפסנתר גילינו את שירה שקד, שהיתה פרטנרית קאמרית מעולה. מקשיבה, מתואמת, זורמת ושולטת בחומר. ביחד הם יצרו נגינה קאמרית צרופה. הקהל, שהיו בו המון רוסים כמובן וזה יופי וגם הרבה אחרים שאינם דווקא מבאי אולמות הקונצרטים, התמוגג מהנגינה ומהחוויה וכלל לא היה "מפוחד" מהסגנון ה"מודרניסטי" של אלגר ופרוקופייב. במיוחד הורגשה הקשבה מחשמלת ומהנה ביותר לפרקים האיטיים והליריים שבהם ונגרוב היה בהחלט בשיאו.

העובדה שונגרוב חוזר לבמה ככנר מלמדת שפגיעת הכתף שלו זכתה לטיפול מעולה שהצליח וכך אנו זוכים לשמוע שוב את אחד הכנרים המופלאים של הגלובוס המוסיקלי. ונגרוב המנצח הינו לא פחות טוב גם כמנצח. הוא מצייר את את הפרזות וצובע אותן ביד אמן. לבסוף היה נהדר לשמוע קצת צ'ייקובסקי וקצת סן-סנס עם המיתרים של אקדמיית מנוחין שונגרוב ניצח עליהם. זו תוכנית שהחלה במודרנה והמשיכה בפופולארי ובסך הכל ביצועים כל כך טובים גורמים הרבה הנאה לכולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

Tags: